בערך בתחילת השנה (2018) פניתי ליניב בר-נור מהמיטמרקט, ואמרתי לו שאני רוצה לעשות ניסוי על טי-בון. יניב, כמו האדם הנעים והמקצועי שהוא, זרם איתי עם חיוך. חיכינו לפרות המתאימות, והן הגיעו בשעה טובה השבוע.
אז הניסוי התחיל היום.
מה אפשר לדעת בנקודה הזו בזמן:
1) שלושה נתחים של טי-בון, מבקר מקומי טרי, כולם נלקחו מהחלק שצמוד לאנטריקוט.
2) תאריך השחיטה 11.02.18 (יום ההולדת ה-15 של הבן הגדול שלי 
😂).
3) שלושה זנים שונים:
3.1) נתח אחד של הולשטיין (משמאל) – עגלת פיטום ממשק פודור, ניר ישראל
3.2) נתח אחד של סימנטל (מימין) – מבכירת מרעה מ״חוות השיקמים״ (מהעדר של עומרי שרון)
3.3) נתח אחד של פרה מסוג ״ספי״ (סימנטל.פיתוח.ישראלי), הכלאה של סימנטל והולשטיין (באמצע – כיאה להכלאה 
😉) – עגלת מרעה ממשק פודור, ניר ישראל
4) היום, ה-14.02.18, התחילו יישון יבש בחניקה.
כמה זמן?
90 ימי יישון בחניקה 
🍖🍖. ב-12.05.18 סיימו יישון.
אז מה עשינו?
אצלי על הגג התכנסו להם 25 טועמות וטועמים הן מאנשי תעשיית הבשר והן פודיז חובבי בשר (שנרשמו מבעוד מועד) למבחן טעימה עיוורת, ואלו התוצאות:
1) הכי טעים: הולשטיין (15), סימנטל (7), ספ"י (4)
2) מקום שני: ספ"י (11), סימנטל (8), הולשטיין (6)
3) מקום שלישי: סימנטל (10), ספ"י (10), הולשטיין (4)
התחושה הכללית היתה שהיישון בחניקה מעמעם מעט את טעמי ואורומות היישון. כמו כן שההולשטיין היתה הכי עסיסית והכי טעימה.
הסימנטל דורשת צלייה על הגריל אחרי העישון, כדי להוציא את הטעמים שבה, ואחרי צלייה היא נותנת פייט הגון להולשטיין.
הספ"י היתה טובה, אך לא משהו מיוחד.
אני נהניתי מהתהליך, מהניסוי, ומרמת ההשתתפות של חבורת הטועמות והטועמים – שאפו גדול לכם על העומקים אליהם הגענו 🙂
בקרוב סיכום של ניסוי הפסטרמי….