ישנם 3 סוגי מעשות עיקריים, ובהן תתי חלוקות:

• מעשנה עומדת (ברזל)
  • ארון
  • דוד שמש
• מעשנה שוכבת (ברזל)
  • בשיטת Direct Flow
  • בשיטת Reverse Flow
• מעשנה קרמית (כגון ה-BGE, הגריל-דום, קמאדו-ג'ו, וכו')

ראשית נדבר על ההבדלים בין מעשנה קרמית לבין מעשנה מברזל:
1) ה- KAMADO – זהו מושג גנרי שנועד לתאר את המעשנות הקרמיות עם המבנה הביצתי או  אובלי. בין המותגים המוכרים והמובילים ניתן למצוא את ה-BGE וה-Grill Dome עליהם ארחיב מיד, כמו גם את ה-Kamado Joe, וה-Primo.
2) ה- Grill Dome – זהו אחד המותגים המובילים במעשנות מסוג KAMADO. זכיתי לעבוד עליו קרוב לשנתיים. נהדר.

3) ה- BGE (קיצור של Big-Green-Egg) — זהו המותג המוכר ביותר, ואולי אפילו הנמכר ביותר, של מעשנות קרמיות מסוג KAMADO. היום התחדשתי במעשנה כזו בגודל XXL (בתמונה)

יתרונות המעשנות הקרמיות על פני "אחיותיהן" ממתכת:
– שמירת חום יוצאת מגדר הרגיל לאורך זמן
– צריכה מועטת של פחמים בכל סשן (יחסית באורך הסשן)
– רב שימושיות: הן יכולות לשמש כמעשנה, כטאבון, כגריל פתוח, וכגריל סגור — עמידות לחום גבוה
– אין צורך בתחזוקה שוטפת נגד מזג אוויר משתנה — מגיעות עם כיסוי שמגן מהכל (כמעט)
– מיוצרות ע"י חברות גדולות אל מול יצרני מעשנות קטנים יחסית — עלול להשפיע על מרחב האחריות והשרות שניתן לקבל. זה לא שבוני המעשנות ממתכת לא נותנים אחריות או שרות, הם כן. הם רק בד"כ מוגבלים יותר מבחינת היקף האחריות ומהירות השרות שניתן לקבל (לא כולם, תמיד יש יוצאים מן הכלל. לשני הכיוונים)

חסרונות המעשנות הקרמיות אל מול "אחיותיהן" ממתכת:
– מחיר יקר ביחס לגודל
– אין גישה נפרדת לפחמים, הכל נעשה מתא אחד, מה שמצריך הוצאת הרשתות בכדי למלא פחמים — אבל בגלל אגירת החום המצויינת, וצריכת הפחמים המועטה, זה "אירוע" שנדיר שייתרחש (אני כבר הפעלתי את ה-BGE שלי, בחמישה מקרים שונים, למשך 24-36 שעות רצוף ללא הוספת פחמים).

כעת נדבר על ההבדלים בין מעשנת-ברזל עמודת ("ארון") לבין מעשנת-ברזל שוכבת:

1) מעשנת-ארון – שמה מעיד על צורתה ועל המבנה שלה (גם מעשנה עומדת מדוד שמש ישן נכנסת לקטגוריה הזו). כאשר היא בנויה נכון, היא מורכבת משני תאים עיקריים: תא הבעירה – שבו נאכלס את העצים ו/או הפחמים שלנו; ותא העישון – שבו נאכלס את חומרי הגלם אותם נרצה לעשן. לכל תא פתח נפרד, כך שפתיחה של תא הבעירה לא משפיעה מיידית על הטמפ' בתא העישון, ופתיחה של תא העישון לא משפיעה מיידית על קצב בעירת הפחמים בתא הבעירה. במעשנת-ארון יהיו לנו, לרוב, כמה רשתות בגבהים שונים בתוך תא העישון, כך שנוכל למקם נתחים שונים בגבהים שונים על פי הצורך. כמו כן, במעשנת-ארון טובה תהיה הפרדה (כמעט) מוחלטת בין התאים, כדי למזער את הסיכון של טפטוף שומן על הפחמים והבערתם ויצירת חום גבוה ובלתי רצוי בתא העישון. יהיו פתחים שיאפשרו, ככל שניתן, אך ורק מעבר של אוויר חם ועשן מתא הבעירה לתא העישון.

2) מעשנה שוכבת (offset) ב- Direct-Flow – גם כאן השם מרמז על הצורה ואופן הפעולה. זוהי מעשנה שוכבת כאשר תא הבעירה נמצא בצידה האחד ואילו הארובה נמצאת בצידה השני, כך שישנה זרימה ישירה ו"ישרה" מפתח תא הבעירה דרך חלל תא העישון אל הארובה והחוצה. בדומה מאד למה שקורה במעשנת-ארון. כאן ההפרדה בין תא הבעירה לתא העישון היא כמעט מוחלטת באופן מובנה. נותר רק פתח קטן שממנו זורם האוויר מתא הבעירה לתא העישון שמאפשר מעבר של אלמנטים לא רצויים (כמו שומן מומס מטפטף) מתא העישון לתא הבעירה. כמו כן, קיימים הפרשי טמפ' גבוהים בין שני צידי המעשנה, כפי שניתן לראות מהאיור שלהלן:

בנוסף, המבנה הזה יוצר זרימת עשן לא אחידה, בגלל אופי יניקת העשן החוצה, כך שחומרי הגלם שנמצאים בסמוך לפתח בין התאים יקבלו יותר חום ופחות עשן, ובצד השני להיפך. זאת מכיוון שהזרימה היא לא בקו ישר אלא מעין חצי פרבולה.

3) מעשנה שוכבת (offset) ב- Reverse-Flow – ההבדלים בין המעשנה הזו לבין אחותה ה"ישירה" הם הן במבנה הפנימי והן במבנה החיצוני. במעשנה הזו הארובה נמצאת בסמוך לתא הבעירה (לעומת הימצאותה בקצה השני ב"ישירה"), ובנוסף בשליש הגובה של תא העישון נמצאת פלטת ברזל אטומה, שמתחילה בקצה תא העישון הסמוך לתא הבעירה ומסתיימת במרחק של 10-15 ס"מ מהקצה הרחוק, כך שהיא אוטמת את כל החלל של השליש התחתון ומשאירה רק פתח צר שדרכו האוויר החם והעשן יכולים לעבור ולעשות את דרכם בתוך תא העישון ואל הארובה שנמצאת בצד השני של המעבר הזה. המבנה הזה של המעשנה יוצר כמעט שיוויון בטמפ' בין שני צידי תא העישון וכן מעבר עשן באופן אחיד (יותר) בתוך תא העישון בדרכו לארובה, כך שהעישון של חומרי הגלם הוא זהה, כפי שניתן לראות באיורים הבאים:
  

במעשנות ברזל ההעדפה שלי היא Offset Revese Flow בגלל כל היתרונות שמניתי לגביה לעומת האחרות.