ראב יבש זהו שם כללי (גנרי) לתערובת של תבלינים יבשים.
אני תמיד מעדיף להכין את התערובות שלי לבד, ולא לקנות מוכנות. כך אני שולט ברכיבים שנכנסים לתערובת, באיכותם ובכמותם, ויכול להתאים את התערובת לטעם שלי ולתזונה שלי. תמיד נשתדל שהתערובת תכיל לפחות שלושה מתוך חמשת טעמים: מלוח, חריף, חמוץ, מריר, ו-אומאמי. המלוח והאומאמי הם חליפיים, אז לא נשתמש בשניהם יחדיו, ובתערובות יבשות בד"כ נעדיף מלח בגלל התכונות המשמרות שלו. כמו כן, המריר לא תמיד מתאים לכל תערובת. לכן כדאי תמיד לחשוב מראש מה התערובת המיועדת עתידה לתבל (בשר בקר, טלה, עוף, דגים, ירוקת או פירות, וכיו"ב) ולהתאים את ההרכב שלה למזון ולא להיפך. במידה והחלבון שבו נשתמש עבר בריין (תמלחת) נפחית משמעותית את כמות המלח בתערובת, עד כדי לוותר על המלח בכלל, כדי לא לייצר מליחות יתר.
אם נשארה לנו התערובת בסוף התיבול, נשמור אותה כלי אטום, ובמקום קריר ומוצל כדי לעזור לה להאריך חיים.
תמיד נעדיף חומר גלם איכותי על פני עודף תיבול. המטרה שלנו היא תמיד להעצים את הטעם הטבעי של האוכל שלנו, ולא להאפיל עליו. לכן חשוב מאד לבחור תיבול ש"ירכב" על הנתח ולא יעלים אותו – כללי אצבע לכך אפשר למצוא כאן.
